פתיחה

ברוך ה' שזיכני להיות מלומדי תורתו ולהגיש לפני חכמים ותלמידיהם את פירות עיוני אלה. יהי רצון מלפניו שאכוון לאמיתה של תורתו, שיתקבלו הדברים על לבבות הלומדים, ושאתרום אפילו קמעא לקירוב לבבות ישראל לאבינו שבשמים.

בחורף תשנ"ב ישבתי בעמדת השי"ן גימ"ל של בסיס גדוד 430 בבקעת הירדן, ומידי פעם הרמתי את עיני לוודא שלא מתקרב איזה מפקד שישים לב שמתחת לסף חלון העמדה אני מחזיק תנ"ך פתוח. אני מקווה, במבט לאחור, שגם הקפדתי שהשמירה תהיה אפקטיבית, אבל את זה אינני זוכר.

גם אינני זוכר כעת אם פרשת בשלח היתה אז פרשת השבוע, או שזה היה מסיבה אחרת, ומכל מקום עיינתי אז בסיפור קריעת ים סוף בשמות י"ד. ושמתי לב לכפילות בדברי ה' למשה, בשני שלבים שונים של הסיפור.

תחילה, ה' בציווי למשה מנחה את בני ישראל לחנות במקום מסוים, המתואר באופן מדויק 'לפני פי החירת, בין מגדל ובין הים, לפני בעל צפן' (י"ד, ב). וה' מסביר למשה בפירוט את מטרתה של חניה זו (פסוקים ג-ד):

ואמר פרעה לבני ישראל: 'נבכים הם בארץ, סגר עליהם המדבר'.
וחזקתי את לב פרעה,
ורדף אחריהם,
ואכבדה בפרעה ובכל חילו,
וידעו מצרים כי אני ה'.

ה' פרש בפני משה את תוכניתו: בני ישראל יחנו על הים, במקום שבו ייראה לפרעה שהם נתקעו ללא מוצא. ה' יחזק את נטייתו של פרעה לנצל את מצוקת ישראל, ופרעה ירדוף אחרי בני ישראל. ומטרת כל התכסיס הזה הוא שה' ייפרע מפרעה ומצבאו, וכך יתגלה כבוד ה' וידעו מצרים את ה'.

הקורא את הפסוקים האלה מבין שהמפגש העתידי של ישראל עם המצרים בים סוף יהיה הצגה מבוימת בעלת תוצאה ידועה מראש. באמת, בני ישראל מעולם לא יהיו בסכנה. מה שיארע לאחר מכן על הים לא יהיה תגובה למצוקה בלתי צפויה, אלא ה' מתכנן את הכל מראש, ולא מכסה ממשה את אשר מתכנן לעשות אלא מגלה לו את תוכניתו.

לפי תיאור זה, כאשר מצרים יתקרבו לבני ישראל, אין שום סיבה שמשה יפחד, שהרי הוא יודע שה' תכנן את הכל ושהוא יילחם במצרים. ואכן, כך מופיע בהמשך הסיפור (י, יג-יד):

ופרעה הקריב, וישאו בני ישראל את עיניהם, והנה מצרים נסע אחריהם. וייראו מאד, ויצעקו בני ישראל אל ה'...

ויאמר משה אל העם:
אל תיראו. התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום, כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תסיפו לראתם עוד עד עולם. ה' ילחם לכם, ואתם תחרישון.

אולם, לאחר מכן, בשעה שישראל עומדים על הים וה' מורה למשה על בקיעת הים, נראית תמונה שונה לגמרי (טו-יח):

ויאמר ה' אל משה:
מה תצעק אלי?
דבר אל בני ישראל – ויסעו,
ואתה – הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו, ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה,
ואני – הנני מחזק את לב מצרים, ויבאו אחריהם, ואכבדה בפרעה ובכל חילו ברכבו ובפרשיו, וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה ברכבו ובפרשיו.

מתגובת ה' עולה שמשה לא עמד וציפה לישועת ה' בהילחמו לישראל במצרים, אלא צעק אל ה' מפני הסכנה שנקלעו אליה, וה' מגיב לצעקה זו. וה' עונה לו שיחדל מלצעוק, שיבקע במטהו את הים, וה' יחזק את לב פרעה וייפרע מהמצרים. אותם לשונות מפתיחת הפרק, של חיזוק לב, התקדמות המצרים 'אחריהם', הִכָּבדות ה' בפרעה ובצבאו, וידיעת מצרים כי אני ה', חוזרים כאן; אך כאן משמע שתוכנית זו היא חידוש, ורק כעת, בעומדם על הים, היא נודעת למשה.

אם כן, בפנינו סתירה: מחד, דברי ה' בתחילת הפרק (א-ד) מציירים תוכנית מלכתחילה, שה' הודיע אותה למשה, והכוללת חיזוק לב פרעה כבר לרדיפה אחרי בני ישראל; מאידך, פסוקים טו-יח מציירים את משה צועק אל ה' על הים מתוך צרה ונענה בתוכנית חדשה של ה' – הכוללת חיזוק לב ראשוני כעת ומלבד זה זהה בתוכנה לתוכנית שבתחילת הפרק מסופר שה' אמרה למשה!

עוד לפני השירות הצבאי שלי, זכיתי ללמוד בישיבת הר עציון, שם שמעתי, בין השאר, שיעורים בתורה ממורי ורבי הרב מרדכי ברויאר ז"ל. ממנו למדתי על 'שיטת הבחינות' שלו, שלפיה כפילויות וסתירות בתורה הן ביטויים לרצפים סיפוריים עצמאיים ומקבילים, מעין רבדים שונים המשולבים זה בזה בתורה, שבהם התורה משתמשת כדי לבטא מסרים מורכבים. לרצפים אלה קרא 'בחינות'. לכן, כאשר שמתי לב לכפילות שהיא סתירה בסיפור קריעת ים סוף, מייד הבנתי שמצאתי כאן ביטוי לבחינות שונות בסיפור: סיפור אחד, בחינה אחת, מספרת על יוזמה של ה' ללמד את מצרים לקח באמצעות פיתויָם אל בני ישראל והילחמות ה' בהם; בסיפור זה, התוכנית ידועה למשה מראש והוא מחזק את בני ישראל בבשורת 'ה' ילחם לכם ואתם תחרשון'. סיפור שני מספר על היקלעות בני ישראל לצרה אחרי שהמצרים רדפו אחריהם, ועל ישועת ה' באמצעות בקיעת הים; בסיפור זה, משה צועק אל ה' עם יתר העם, וה' מגיב 'מה תצעק אלי' ומחדש תוכנית של בקיעת הים, לכידת המצרים ולמידתם 'כי אני ה' '. תפקיד הסיפור הראשון הוא ללמד על פעולות ה' כנגד פרעה והמצרים, על כוחו וגבורתו עליהם; תפקיד הסיפור השני הוא ללמד על ישועת ה' את ישראל, כאשר בהקשרו כוחו וגבורתו של ה' על המצרים עולה רק באופן משני, בהקשר פעולות לישועת ישראל.

ששתי כמוצא שלל רב, והמשכתי בניתוח פרטי הסיפור. מצאתי כפילויות וסתירות נוספות וזיהיתי חלקים נוספים של הריבוד, שהשתלבו היטב בשתי הבחינות כפי שזיהיתי אותן.

לימים שבתי אל הישיבה, אינני זוכר אם רק לביקור או בסיום השירות, והחלטתי לבדוק מה כתב הרב ברויאר בעניין זה. שמחתי למצוא בספרו 'פרקי מועדות' פרק בעניין סיפור קריעת ים סוף, שבו אכן מחולק הסיפור לשתי בחינות. אולם, מה רבה היתה תדהמתי לראות שהרב ברויאר שייך את דברי ה' למשה בפסוקים א-ד ובפסוקים טו-יח לאותה בחינה – בגלל הלשונות הדומים בשני הקטעים (פרקי מועדות עמוד 247)! בדיוק אותו דמיון שגרם לי לראות סתירה בעניין השלב בסיפור שבו נתחדשה התוכנית האלוהית – גרם לרב ברויאר לזהות רצף בבחינה אחת.

אז עמדתי לראשונה על הפער בין שיקולים סגנוניים לבין שיקולים של רצף סיפורי, בחלוקה לבחינות.¹ משם התחיל מסע שלי בפיתוח משנה מתודולוגית, שמאמצת תובנה יסודית משיטת הבחינות אך נבדלת ממנה בכללים ובפרטים. עם הזמן, נוכחתי לדעת שגם חלק מתלמידיו של הרב ברויאר, עם אימוצם את תובנתו היסודית נטו להסתייג מחלק מפירוט השיטה ויישומיה. אולם, הם לא העמידו ביקורת שיטתית או חלופה שלמה.

לימים, כתבתי מאמר שבו הצעתי הבדלים מתודולוגיים מתבקשים, לדעתי, ביחס לשיטת הבחינות.² כאן בספר זה, ארחיב יותר את היריעה של העקרונות המתודולוגיים של מה שנכנה כאן ריבוד ספרותי. נאמץ, כאמור, תובנה יסודית משיטת הבחינות של הרב ברויאר, אך ניפרד ממנה בתשתית הרעיונית-ההיסטורית המונחת ביסוד תופעת הריבוד, בכמה נקודות מתודולוגיות שיש לגזור אותן מההבדל התשתיתי, ובהתאם לכך בתכנים הספציפיים של הריבודים ושל משמעויותיהם. בהמשך לדרכו של הרב ברויאר, נמשיך לדבר על 'בחינות' מקבילות בתורה, אף על פי שאולי מילה אחרת כדוגמת 'רובד' או 'רצף' יכלה להתאים יותר לפרספקטיבה שנציג. והלומד יכול לשפוט האם ובאיזו מידה יש לראות את הריבוד הספרותי כפיתוח של שיטת הבחינות או כפנים חדשות ביחס אליה, שיטת הבחינות עם שינויים או שיטה חדשה שיש לה יסוד משותף לשיטת הבחינות.

שיטת הבחינות ודרך הריבוד הספרותי כאחד מתבססים על תופעות בסיפורי התורה שהיוו בסיס ויסוד לביקורת מקורות המקרא, ובפרט ל'תורת התעודות', ומספקות ביאורים אחרים לתופעות אלה, ביאורים שעולים בקנה אחד עם האמונה בתורה מן השמים. עבורנו, שלומי אמוני ישראל, זהו מניע מספיק להעדפתם על ביקורת המקורות; נעסוק בנושא תורה מן השמים ב'תורה מן השמים'. בנוסף לזה, טענה מרכזית בספר זה תהיה שלשיטת הריבוד הספרותי גם יתרונות פרשניים על ביקורת המקורות ותורת התעודות (וגם על שיטת הבחינות), דהיינו, שגם שיקולים פרשניים גרידא ללא הנחות תיאולוגיות מוקדמות מהווים מניע מספיק להעדפת דרך הריבוד הספרותי.

חלק מהתופעות הבולטות והידועות שהיוו בסיס לכל השיטות האלה מצויות בפרשות בראשית-נח, כך שניתן לראות בפרשנות פרשות אלה גם מעין מבחן פרשני לתקפות השיטה.³ בספר זה, אני מציע פרשנות רציפה ודי מלאה לפרשות בראשית-נח (עד י"א, כו), שחלק גדול ממנה משתמש בריבוד ספרותי, אך אינה מוגבלת ליישומי שיטה זו. פירוש פרשות אלה הוא נושא ויעד עצמאי של ספר זה, לצד ביסוס שיטת הריבוד הספרותי ויישומה לריבוד ארוך-הטווח בתורה בכלל ולפרשות אלה בפרט.

כמה מילים על מבנה הספר וצורת השימוש בו. הספר מחולק לשלושה שערים:

הראשון מציג ומפרט את שיטת הריבוד הספרותי, ועוסק בהיבטים כלליים של ריבוד ארוך-הטווח המתפרס לאורך ספר בראשית ואחריו. השני עוסק בתכני פרשות בראשית-נח. בו ננסה לספק פרשנות מלאה ומקיפה של פרשות אלה, שכוללת את הריבודים שנמצאים בו אך אינה מוגבלת להם. ולבסוף, נושאים נוספים המשיקים ליתר תכני הספר; ומפתחות.

מפתח המקראות בסוף הספר (להלן) מיועד להיות 'מפתח חכם', המפנה לעיסוקים בהיבטים ספציפיים בפסוקים. שימוש מושכל בו יכול לספק מעין פירוש ליניארי רציף לפסוקים, אחרי לימוד פרקי הספר הרלוונטיים לפסוקים הרלוונטיים.

בכל הספר, ציוני פרקים הם עם גרש או גרשיים; ציוני פסוקים – בלעדיהם. לדוגמא: שמואל א ב', ג', ד-ה, ז הוא ציון לפרק ב' של ספר שמואל א, ולפרק ג' פסוקים ד-ה ופסוק ז. ציון לחלק של פסוק הוא באמצעות מספר תחתי. לדוגמא, יח₂ מציין לחלק השני בפסוק יח. חלוקת הפסוק היא בדרך כלל בין משפטים תחביריים, או כפי שעולה מתוך הקשר ספציפי.

ציונים לספרים (מלבד ספרים תורניים וסטנדרטיים אחרים, שיש להם מהדורות רווחות וההפניות אליהם אינן תלויי-מהדורה) הם באמצעות קיצורים שפירוטיהם נמצאים במפתח הביבליוגרפי (להלן).

תודה מקרב לב לאשתי היקרה דינה, על מאמציה והקרבתה לתמיכה מסורה בעבודת הספר, ועל שלא רק תמכה ותומכת בכל מפעל הספר, אלא אף עברה ביסודיות על כל פרקיו ותרמה משמעותית לאיכות הספר בהערותיה המחכימות והמועילות.

תודה גם לאבי מורי שמחה ראק, לגיסי אברהם פופקו, ולאיתן צור שקראו והעירו על חלקים מהספר. תודה למורי ורבי הרב מרדכי ברויאר שהכניסני לשערי מקרא ושעל דרכי פרשנותו בניתי את דרכי שאני מציג בספר זה. ותודה לישיבת הר עציון ולמכללת הרצוג, שבין כותליהם ותוך שימוש במשאביהם עשיתי חלק גדול מהעבודה על ספר זה.