מושג הברית

מושג הברית הוא אחד המושגים המרכזיים בתורה. השלבים השונים ברקימת מערכת היחסים בין ה' לישראל כרוכים בבריתות: ברית אבות, ברית סיני וברית ערבות מואב. והוא הופיע באופן מרכזי בדיוננו בריבוד ארוך-הטווח.

ברית מופיעה בפרשות שלנו – בסיפור המבול. אומנם, בהקשר זה, הברית או הבריתות עם נח הן שוליות יחסית. בכל זאת, אצלנו 'והקמתי את בריתי אתך' (ו', יח) הוא המקום הראשון בתורה שבו מופיע המונח, ומשום כך מפרשים עסקו במושג הכללי כאן.

עסקנו גם באופיה ובתכניה של ברית ה' עם האבות ועם ישראל, ב'סיפור בחינת שם אלוהים ומשמעותו'.

כאן נעסוק במשמעות המילולית של 'ברית' ובמשמעותו ההקשרית המצומצמת, כאן ובתורה בכלל.

פירוש המילה 'ברית' ומשמעותה

הרמב"ן כאן מפרש את המילה 'ברית' כהתחייבות מוחלטת: 'דבר השם כשיגזור אומר בלא תנאי ושיור ויקיים'. ראב"ע כאן מגדיר ברית כ'הסכמה ודבר שבחרו שנים', וברור שכוונתו להסכם על התחייבויות דווקא, שהרי כמו הרמב"ן הוא טורח להסביר מה ההתחייבות שה' מדבר עליה כאן. נמצא שלדעת שניהם התחייבות היא מאפיין הכרחי של בריתות: לרמב"ן היא הגדרת ברית, ולראב"ע היא התוכן שמסכימים עליה בכריתת ברית. אף מפרשים חדשים הבינו את מושג הברית ככוללת בהכרח התחייבויות.⁸⁹⁵

הנחה זו נתקלת בקשיים בהקשר המופע הראשון בתורה, אצלנו בתחילת סיפור המבול (ו', יח), שלא מופיעה בהקשרו התחייבות כלשהי בפירוש. המפרשים נאלצו או 'להמציא' התחייבות שלא נזכרת (ראב"ע בפירושו הראשון, ובשיטה אחרת, פירוש); או לפרש שהכוונה כבר כאן היא לברית שתוקם אחרי המבול (ראב"ע בפירושו השני); או לפרש שמדובר בהתחייבות חדשה של ה' כעת להחיות את נח, שאינה מפורשת אך עולה מכלל הדברים (רד"ק, והרמב"ן 'בדרך הפשט'). אולם, הדחקים בפירושים אלה ברורים. אחרים פירשו באופנים שונים שמדובר בברית כרותה מששת ימי בראשית עם האנושות, שכעת ה' מחליט לצמצם את היקף חלותה להיות רק עם נח וזרעו. כך, אברבנאל מפרש שחוקי הטבע מהווים מעין הבטחה בברית לאפשר את קיום האדם; הנצי"ב בהעמק דבר מפרש שהברכה לאדם הראשון נחשבת הבטחה בברית לאפשר את קיומו והתרבותו.⁸⁹⁶ אולם, בפשט הלשונות בבראשית לא זו בלבד שלא מופיע לשון 'ברית', אלא גם קשה לראות התחייבות כלשהי.

לכן מסתבר שאין לראות בהתחייבות מרכיב הכרחי בברית, וממילא בוודאי לא חלק מאפיון בסיסי ומהותי של המושג.

ונראה שהמפתח להבנת המושג עצמו הוא הופעת הבריתות בתורה בהקשר כינון מערכות יחסים או שלבים בהתפתחות של מערכת יחסים. גם המפרשים בוודאי היו מודעים להקשריות זו ולמשמעותה בהקשר המסרים של התורה; כעת נראה להציע שזו איננה רק משמעות הקשרית אלא המשמעות המילולית הבסיסית של המילה והמושג. יש לפרש ברית במשמעות עיקרית של יצירת מערכת יחסים, כינון קשר בין צדדים.

הקשר שנוצר בברית יכול להיות בעל אופיים שונים, עם תכנים שונים, ועם מידות שונות של פורמליזציה. בחלק גדול מהמקרים, אבל לא בכולם, מערכת היחסים הנרקמת כרוכה בהתחייבויות, מצד אחד או משני הצדדים.⁸⁹⁷

בגלל שכיחות התחייבויות בהקשר ברית, לעיתים 'ברית' נאמרת באופן נקודתי ומסוים על התחייבות כזו. כך, לדוגמא מענייננו, בדברי ה' למשה בתחילת וארא (ו', ד): 'וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען' – למרות שמהות הברית הנזכרת (בבראשית י"ז) היא כינון מערכת יחסים רחבה יותר מאשר רק עצם הבטחת הארץ.

ומסתבר, שביטוי בסיסי של בריתות הוא עצם הדאגה המעשית של צד אחד (לפחות) לצורכי צד שני. כך, ברית בין בני אדם או בין עמים מהווה קשר שבהקשרו הצדדים עומדים זה עם זה ומסייעים זה לזה. בהרבה מקרים, קשר זה יעוגן בהתחייבויות פורמליות, אבל מהות הברית היא מערכת יחסים הכוללת קשר המתבטא בסוגים שונים של סיוע, דאגה לצורכי הזולת, והתחייבויות כלפיו.

לפי פירוש זה, הפסוק אצלנו מובן. מדובר בכינון יחס של ה' כלפי נח, בקשר אתו, המתבטא בשלב זה רק בתוכנית הצלתו מהמבול; אחרי המבול נוספת לברית זו גם התחייבות פורמלית להמשך שמירת האנושות, באמצעות הימנעות ממבול נוסף. הבחירה לתאר את תוכנית ההצלה בבחינת הברכה במונחים של זיקה כזו היא משמעותית, ומסתבר שהיא מבטאת גם שותפות כפי שהצענו ב'הברית והאות בבחינות שם אלוהים'.

בריתות בתורה

הבנה זו שופכת אור גם על בריתות בהמשך התורה.

כך, סיפור הברית עם אברהם בבראשית י"ז אומנם כוללת התחייבויות הדדיות (מצד ה' – הבטחת זרע וארץ; מצד אברהם וזרעו – מעשה המילה), אך מהותה היא (שם ז): 'והקמתי את בריתי... לברית עולם, להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך' – כינון מערכת יחסים אלוהים-עם.⁸⁹⁸ כמפורש שם, היות ה' לאלוהים לזרע אברהם יכלול גם את דאגתו להם, עם אחוזתם בארץ (ח); זוהי אכן התחייבות, אך לא עצם ההתחייבות מגדירה ברית. ובהמשך שם אברהם מצֻווה לשמור את הברית באמצעות סימן המילה, אך לא החיוב מגדיר את הברית.

הבנת מושג הברית גם פותרת בעיה פרשנית בהקשר ברית ערבות מואב וזיקתה לברית סיני. מייד אחרי ברכות וקללות שבפרשת כי תבא, נאמר (דברים כ"ח, סט): 'אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרת את בני ישראל בארץ מואב, מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב'. מכאן הסיקו מפרשים שמערכת של ברכות וקללות על שמירת מצוות נקראות ברית, ושאף בסיני קיימת ברית דומה. מערכת דומה של ברכות וקללות בהקשר סיני נמצא רק בפרשת בחוקותי (ויקרא כ"ו, ג-מה), בחלקו השני של דיבור שפתיחתו ממקמת אותו בהר סיני (שם כ"ה, א), ולכן הסיקו המפרשים שכוונת הפסוק בכי תבא היא למערכת זו (ראה מפרשים בדברים שם; בויקרא כ"ה; ובויקרא כ"ו).

אולם, הברכות והקללות של ויקרא כ"ו לא מכונות שם 'ברית' (אם כי בתוכם נזכרות הבטחות של ברית). משום כך המפרשים הציעו באופנים שונים שהדיבור הנ"ל בויקרא, שהברכות והקללות בתוכו, נאמר בהקשר של אחד ממעמדות הברית בספר שמות (כ"ד או ל"ד). אולם, אם הברכות והקללות הן באמת חלק אינטגרלי מהברית, קשה להבין מדוע לא נכתבו במקומן, בהקשר סיפור אותה ברית.

לכן נראה כדברי אברבנאל (דברים כ"ח בסופו, ד"ה והנכון אצלי), ש'אלה דברי הברית' בפסוק בכי תבא מוסב לא על מה שכבר הופיע לפניו, אלא דווקא על מה שבא אחריו. מייד אחרי פסוק זה מופיע דיבור חדש, הכולל תיאור מפורש של כריתת ברית (כ"ט, יא). לדרך המפרשים הראשונים עולה באופן מוזר שמדובר שם על כריתה נפרדת של ברית ערבות מואב בדיבור נפרד ובמעמד נפרד מדיבור הברית עצמה; לדרך האברבנאל הדבר מובן, שרק דיבור זה שבו מופיע עניין ברית הוא המכונה דברי ברית.

ממילא, אין שום סיבה לסיים את משמעות 'ברית' בכי תבא לברכות וקללות. אלא, תוכן ברית ערבות מואב מפורש במקומו (שם): 'אתם נצבים היום... לעברך בברית ה' אלהיך... למען הקים אתך היום לו לעם, והוא יהיה לך לאלהים...'. ברית ערבות מואב היא מעמד של חידוש וריענון מערכת היחסים בין ה' לעמו, בין ישראל לאלהיו. וזה, 'מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב' – דהיינו ברית האגנות, שנכרתה על 'ספר הברית' (שמות כ"ד, ו-ח), שבו נכתבו 'דברי ה' ' (שם ד), שפתחו בהכרזה 'אנכי ה' אלהיך' (כ', ב) לקיום ייעוד 'ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים' (ו', ז), כפי שכבר הסברנו (בדיון לעיל).